מין ובריאות בפולקלור הסיני

  שמואל הלוי Ph.D  

מומחה לרפואה סינית  

 

  כללי

  בתרבות הסינית היה נושא ההתנהגות המינית נושא רב חשיבות בהשלכותיו על הבריאות הכללית, מאז ימיה הקדומים ביותר. באופן עקיב עם פילוסופיית הטאו, היה נושא הרבייה להתגלמות הצמיחה העומדת בסוד היקום, ומתהווה על ידי התמזגותם של יסוד ה"יין" (נקבה) וה"יאנג" (זכר). התמזגותם של שני אלמנטים אלה בטבע הוא זה היוצר את הכח האנרגטי ("CHI") המאפשר המשך זרימת החיים, יצירת חיים חדשים והגשמה.

  הסינים הכירו בכוחה הרב של המיניות עקב העניין העצום המושקע בה על ידי שני המינים, וכן על ידי הכמות האדירה של אנרגיה המיושמת תוך כדי החיזור והאקט המיני. בנוסף לכך, כמובן, שום אירוע אחר בטבע אינו יכול לספק מידה כה גדושה של הנאה מרוכזת כמו השיא של הפעילות המינית. תצפיות אלו, וכן אחרות, הביאו את הסינים למסקנה הבלתי נמנעת כי הפעילות המינית כוחה רב לה גם בהסבת נזק או תועלת לבריאות הכללית.

  מסקנות עקרוניות אלה הביאו, כבר בשחר התרבות הסינית, ליצירת מתודולוגיה מינית אנרגטית עשירה מאוד, המעוגנת ברפואה ובפולקלור, בפילוסופיה ובסוציולוגיה כפי שהתפתחו בסין, ועד ימינו אנו.  

    כמו בכל נושא אחר ברפואה הסינית המסורתית, האספקט האנרגטי הוא הדומיננטי בתיאור הנורמות או הסטיות. "בין השמיים והארץ אין דבר פרט לאנרגיה" הוא אחד המשפטים הפותחים את הספר "פרקים ברפואה פנימית של הקיסר הצהוב". ספר זה, שנכתב לפני כ - 2500 שנה, ונשען על מקורות עתיקים עוד יותר, מהוה את התנ"ך של הרפואה הסינית לכל התופעות. דהיינו, כל תופעה הינה בראש וראשונה אנרגטית. אי לכך נתפס גם גוף האדם כמכלול של תופעות אנרגטיות שזורות אחת בשנייה, כאשר ביסודן עומדת תופעה בסיסית אחת ויחידה "יין ויאנג".

  היין והיאנג, הינם החלוקה הבסיסית ביותר של כל תופעה. החל מהאטום המחולק לפוזיטרון ואלקטרון, וכלה בתופעה האנושית המחולקת לזכר ונקבה.

  ה"יין" עומד מול: נקבה, חושך, נחיתות, מינוס (בהקשר חשמלי, מגנטי וכו'), ניוון, ארציות וכו'.

ה"יאנג" עומד מול: זכר, אור, עליונות, פלוס, פריחה, רוחניות וכו'.

  אין להסיק מכאן, כמובן, שכל תופעה היא "יין" או "יאנג" באופן מושלם. להיפך, כל תופעה הינה שילוב של שני אלמנטים אלה באופן מאוזן, וכל חריגה מאיזון זה מתבטאת במחלה, או מצב לא טבעי אחר. הרמוניה זו בין יין ויאנג מתבטאת גם בכך שככל שאחד מהאלמנטים יין או יאנג מגיעים לקיצוניות ומקסימיזציה, נוצרת התהפכות ויין הופך ליאנג, ולהיפך. כדוגמא לכך ניקח מצב בו נוצר בגוף תהליך דלקתי חריף, שהוא יאנג בעיקרו, המתפתח ומגיע לשיא שבסופו תמיד מתקיים ההיפך, והוא תהליך ניווני של רקמה דהיינו, יין. או, דוגמא מהטבע גזע עץ שנשרף תהליך הבעירה הוא יאנג והמצב הסופי, האפר או הרמץ שנשאר יין.

  כמו שאמרנו סוגים רבים של אנרגיה פועלים בגוף-האדם, כאשר היין והיאנג הוא הבסיס האלמנטרי של כולן. האנרגיה המינית בגוף נקראת בסינית: "ג'ינג". אנרגיה זו היא מהחשובות ביותר הפועלות בגוף, שכן, כפי שהראינו, היא זו שמקיימת את המשכיות החיים. התגלמותה החומרית של אנרגיה זו מתבטאת אצל הגבר בלבד בדמות פליטת נוזל הזרע. נוזל זה שגם שמו הוא "ג'ינג", מורכב ככל חומר אחר מיין ויאנג. היין הוא החומר הנוזלי, ואילו היאנג הוא אלמנט החיים (ה- CHI) הטבוע בו הוא זה המניע אותו, הוא הפוטנציאל ה"יאנגי" הטהור שתפקידו להתאחד עם הג'ינג של הנקבה, הביצית, שהיא "יין" במהותה האנרגטית, ותפקידה לספוג, לקבל ולהטמיע בתוכה. התאחדות של שני אלמנטים אלה יוצרת מעגל חדש של יין ויאנג, הוא היצור החדש המתפתח, הנושא מאפיינים של היין והיאנג המקוריים אשר הולידו אותו.  

  תצפיות פילוסופיות אלה, וכן תופעות אחרות בטבע, הראו לסינים העתיקים (וכן, דרך אגב בתרבויות אחרות בכדור הארץ), כי היסוד היאנגי הוא תמיד האקטיביסטי יותר. הזכר מחזר אחרי הנקבה, בין אם זה צבי ביער או אדם בישוב בפעילות המינית הזכר הוא אקטיבי יותר. הפעילות הפיזיולוגית האקטיבית היא זו של הזכר (פליטת הזרע), הזרע מחפש את הביצית, ולא להיפך. דהיינו בכל התהליכים המתוארים הזכר הוא הדומיננטי והפעיל (מתאים ל-יאנג), והנקבה היא הפסיבית והמקבלת (מתאים ליין).

  כתוצאה מכך הפוקוס בתרבות הסינית הוא על הזכר, והחינוך המיני, או הדגש ברפואה ובהתנהגות המינית הם בדרך כלל על הזכר.

  מתוך צורת חשיבה זו צמחה ההנחה בסין העתיקה כי פעילות מינית היא צורך חיוני עבור הגבר, אך עבור האשה פעילות זו היא צורך שהתפתח אך לאחר שהאשה חוותה חוויה ראשונה ונהנתה ממנה. מאחר ונשים היו אמורות להיות בתולות לפני הנישואין, הרי שצורך מיני לא היה אמור להיות קיים אצל נשים לא נשואות. בנוסף לכך ציפו בסין המסורתית לנאמנות מושלמת מצד האשה לבעלה. הגבר לעומת זאת, רשאי לקיים פעילויות מין מחוץ לכותלי ביתו, ובמקרים רבים בעיקר לצרכי שמירה על בריאות נפשית, או גופנית, אף קיבל עידוד מפורש לבצע פעילות מינית מחוץ למסגרת הנישואין. אותו נוהג עתיק של קשירת כפות רגליהן של נשים מילדותן ("חבצלות הזהב" המפורסמות), סימל את כפיפותה זו של האשה לגבר על ידי הגבלת תנועתה, כביכול.

  גם טכניקות מין שונות התרכזו בגבר, ולא באשה. הגבר הוא זה שאמור היה "להוביל" בפעילות המינית, ולהחליט על תנוחות וכו'. כמו כן אמור היה הגבר להביא את האשה לשיא מספר רב ככל האפשר של פעמים, מבלי להגיע בעצמו לאורגזמה. בספרות גדושת המטאפורות של החוויה המינית הסינית תואר מעשה האהבה: "כרכיבה על גבו של סוס דוהר עם רסן פרום, על קצהו של רכס, כשמתחתיו תקועות חניתות עם חודיהן כלפי מעלה". מעשה האהבה, אם כן, היה מבחינתו של הגבר מעין קרב בו עליו להוביל את בת זוגתו לאבדן שליטה עצמית ולהביאה לשיא, ואילו הוא צריך היה שלא לאבד את שליטתו העצמית, ולא לשפוך את זרעו.  

  דרישה זו מהגבר להמנע מהוצאת הג'ינג (שפיכת הזרע) לעתים קרובות, הייתה מרכיב חשוב מאוד בראייה הכוללת של שמירה על הבריאות ברפואה הסינית. מאחר, וכפי שראינו, אנרגיה מינית זו נחשבת לחיונית ביותר לבריאות ואריכות ימים, ומאחר וחלק ניכר מאנרגיה זו נתפס כנתון שאינו מתחדש בכמותו, אין תימה שהסינים חרדו כל כך לאבד מאנרגיה זו. יחד עם זאת נתפסה הפעילות המינית כפעילות טבעית לחלוטין ההכרחית להמשך קיומם של החיים. כפועל יוצא משתי מגמות לכאורה סותרות אלו, נוצרו בסין העתיקה טכניקות מטכניקות שונות המאפשרות לגבר ליהנות משני העולמות גם יחד. קיומם של יחסי מין נתפס כמעשה שכאשר מתבצע נכון, יכול לתרום בצורה משמעותית ביותר לבריאות ולאריכות ימים. עם זאת על מנת להתגבר על המכשלה של פליטת הג'ינג נלמדו טכניקות המאפשרות לגבר שלא לשפוך את אותו ג'ינג יקר, אלא למחזר אותו. מיחזור זה אמור להפוך את נוזל הזרע, בתוך הגוף, לאנרגיה טהורה ולשלוח אותה, בעזרת סוג של התעמלות-פנימית, במעלה חוט השדרה אל המוח ולהעשיר בכך את האנרגיה של המוח. תופעות הלואי של פעילות זו אמורות להתבטא בבריאות כללית משופרת, כשרים מנטליים טובים יותר, ואריכות ימים.

  ראשיתן של טכניקות אלה הינה בתרבות הטאואיסטית העתיקה ביותר בסין. טכניקות מיניות אלה נלמדו על ידי פרחי-נזירות טאואיסטים יחד עם כל שאר הטכניקות הייחודיות לתרבות מזרחית עשירה זו. יחד עם טאי-צ'י-צ'ואן וקונג-פו (סוגים של קרב מגע הדורשים ריכוז מנטלי ומיומנות פיזית מקסימליים), יחד עם צ'י-גונג (התעמלות פנימית של אנרגיה), מדיטציה, פילוסופיה, דת, קליגרפיה ואומנויות אחרות.

  בתרגילים אלה של מיחזור הג'ינג, למד החניך בראש וראשונה כיצד לחזק בעזרת תרגילי נשימה מיוחדים את מערכת השרירים המורכבת באזור חיץ-הנקבים (PERINEUM). לאחר שהשיג שליטה בשרירים אלה, טופל החניך ע"י "גיישה" מאומנת שתפקידה היה להביאו לידי ריגוש רב, ולאמנו בהשגת שליטה שתאפשר לו להימנע מפליטת הג'ינג. השלב הבא של האימון נערך בהדרכת מאסטר בצ'י-גונג, שלימד את חניכיו לבצע מניפולציות אנרגטיות שתפקידן להפוך את הג'ינג המרוכז (חומר) ל-CHI (אנרגיה) ולהביאו, כאמור, בעזרת התעמלות פנימית, למוח דרך חוט השידרה.   (HUI JING BU NAO).

  קיימים סיפורים בפולקלור הסיני על קיסרים ונזירים (!) שבחיפושיהם אחר האלמוות ביצעו עשרות משגלים מידי יום, עם עשרות נערות שונות, מבלי שהם עצמם יגיעו לאורגזמה ולו פעם אחת בלבד. הסיבה לקיום המפגש המיני עם מספר רב כ"כ של נערות, נבע מן ההכרה שבמפגש זה קולט הגבר את אנרגית ה"יין" של הנערה בעת שהיא מגיעה לידי סיפוק. ברור שככל שמספר הנערות רב יותר, מצליח הגבר לקלוט כמות רבה יותר של אנרגיה. כל זאת כמובן, כאשר הוא מבצע ללא הרף את תרגילי הצ'י-גונג שתיארנו לעיל.

  "נערת הבקעה אמרה : כאשר הגבר מבצע משגל אחד ללא פליטת זרע אזי האנרגיה החיונית שלו תהיה חזקה. אם הוא מבצע זאת פעמיים, חוש הראייה והשמע שלו יתחדדו. אם שלוש, כל מחלותיו תעלמנה. אם ארבע פעמים נשימתו תהיה רגועה. אם חמש פעמים ישתפר מחזור הדם שלו, ואם שש פעמים- גפיו יתחזקו. אם שבע פעמים שרירי ירכיו ועכוזו יעצמו בכוחם. אם שמונה פעמים גופו יבהיק. אם יצליח תשע פעמים יזכה באריכות ימים, ואילו אם עשר פעמים ידמה לבן אלמוות".

(מתוך "חיי המין בסין העתיקה" מאת: רוברט ואן גוליק, 1961).

  כפי שניתן היה להפיק תועלת בריאותית מקיום נכון של יחסי מין, כן ניתן היה לגרום נזקים חמורים לבריאות על ידי התנהגות מינית בלתי הולמת. לפי התיאוריות עתיקות היומין של הרפואה הסינית, האיבר הפנימי הקשור ביותר לאברי -המין ולתפקוד המיני בכללותו, אצל הגבר והאשה כאחת, הן הכליות. הכליות הן גם אלה ש"מאחסנות" את אנרגיית הג'ינג, והן שגורמות להתמרה של אנרגיה זו לחומר הנצרך בזמן הפעילות המינית.

כפועל יוצא מכך, פעילות מינית מוגזמת גורמת, פרט לאבדן יקר בג'ינג, גם להחלשה הדרגתית של הכליות. אצל האשה, גם הריונות מרובים, ובפרט כאלו שנגמרים בלידה, גורמים להחלשה ניכרת של אנרגית הכליות. הסימפטומים העיקריים המעורבים בתמונה קלינית כזו הם: חולשה כללית, סחרחורות, כאבי גב תחתון כרוניים, פלפיטציות, ירידה בכושר הריכוז והזיכרון, חולשה בתפקוד המיני, הפרעות במתן שתן, ועוד.

בלכסיקון העתיק יותר של הרפואה הסינית מוזכרים גם סימפטומים "מוזרים" יותר כמו: הפיכת השיער לשיער שיבה בגיל צעיר יחסית, התרופפות השיניים (חולשה בטונוס של החניכיים). סימנים קליניים סובייקטיביים כמו אלה שהזכרנו לעיל משמשים עד היום, בין היתר, כאבן בוחן לכליות חלשות מבחינה אנרגטית. עם זאת, הסימן הבולט ביותר לחולשת כליות הנובעת מחולשת הג'ינג, היא תחושה של חולשה רבה הנמשכת מספר שעות ויותר לאחר קיום יחסי מין. במקרים כגון אלה טופל החולה הסיני בתרופות הרבליות שנמצא כי הן מחזקות את הג'ינג והכליות כאחת. התרופה המפורסמת ביותר לסוג זה של בעיות הוא שורש הג'ינסנג המפורסם, שכוחו רב לו בהשבת הפוטנציאל המיני, ובהחזרת האנרגיה לתיקנה. בנוסף לו המליצו הרופאים בסין העתיקה להשתמש במרק העשוי מסנפירי כריש, או איברי מין מבושלים של חיות שונות (תופעה גסטרונומית שזכתה לאחות תאומה גם במערב), שיליה מיובשת (של יולדת) שנטחנה לאבקה, או צדפות-ים, או סרטנים מסוג מסוים של "שרימפ" שנקרא בסינית QIANG, אבקה של קרן צבי שנטחנה ועוד תרופות מתרופות שונות שכולן, דרך אגב, עברו את מבחן הדורות.

  מתמיה עד כמה "מקפחת" הספרות הסינית העתיקה את האשה מבחינת התייחסותה למין. כבר צוין שהאוריינטציה כולה של הדוקטרינה המינית כוונה לגבר בלבד. האשה בסין העתיקה הייתה אמורה להקדיש את חייה ובריאותה לטיפוח חייו ובריאותו של בעלה. אי לכך מחלות כמו פריג'ידיות או נימפומאניה, או אחרות הקשורות בהתנהגותה המינית של האשה, לא זכו אף פעם לדגש הטיפולי שקיבלו בעיות המין של הזכר.

"מחלת המין" הנשית הכמעט יחידה מבחינה סוציולוגית הייתה: "שיגעון הפרח", והחולה במחלה זו נתקפה בתשוקה בלתי נשלטת לגברים רבים ככל האפשר. אשה שחלתה ב"שיגעון הפרח" נקראה "נמרה", וגברים פחדו ממנה פחד עז. הסיבה לפחד זה נבע כמובן מכך שמפגש עם אשה כזו יגרום ללא ספק לאבדן רב בג'ינג, וכתוצאה מכך לסימפטומים הנלווים. גם ב"קאמא סוטרה" הסיני שנקרא "סו נו קינג" (שיחות של מאדאם סו נו עם ה"קיסר הצהוב" HUANG TI) נידונה ההתנהגות המינית מהאספקטים הגבריים בלבד.

  ספר זה, הכולל 4 כרכים, ניתן בדר"כ כמתנת נישואין לזוג הצעיר. הספר כולל עשרות רבות של תנוחות מין המתוארות בהרחבה רבה, וכל תנוחה נשקלת מבחינת החוויה הריגושית שהיא נותנת, ויעילותה הבריאותית  - לגבר.

  ציטוט משם:

  "הקיסר שאל את מאדאם סו נו. 'כיצד יכול הגבר לדעת כי האשה הגיעה לאביונה' סו נו: 'ישנם חמישה סימנים, חמש תאוות, עשר הוריות: פניה נעשים אדומים, אוזניה חמות, אפה הופך לח ומזיע ופטמותיה מתקשות, קולה הופך לצרוד כמו מגרון שהתייבש'" וכו'.

  ציטוט נוסף: "מומלץ למתחיל שלא להיות נרגש יותר מדי או תאוותן יותר מדי. כמו כן כדאי שמפגשו הראשון יהיה עם אשה שאינה יפהפייה, ואשר "שער-הירקן" שלה (DOOR OF JADE), הפות שלה, לא יהיה צר מדי. אם היא אינה יפהפיה הצעיר לא יאבד את עשתונותיו. אם "שער-הירקן" שלה אינו צר מדי, יהיה המתחיל מרוגש בצורה סבירה.

 

בחזרה לעמוד-הבית

בחזרה לעמוד הבית בשפה העברית